זה מתחיל בכך שהיא עושה טעות, ואני מתקנת אותה.

אז אל תתקן אותה. במיוחד עבודות הלימוד שלה צריכות להיות שלה בלבד. מורה אינו מצפה לעבודה נכונה של 100%, והם רוצים לראות עד כמה התלמיד הבין את הנושא הנוכחי. השאירו את התיקונים למורה. והיא עשויה אפילו לחזור לבית הספר ללא שיעורי בית מלאים (אך לנסות חובה), לומר למורה שהיא לא הבינה או לא הצליחה לפתור חלק מהם ולקבל הסבר אחר.

כישלון הוא חלק מהחיים. קבלת המגבלות האישיות והתמודדות עם כישלונות או טעויות יכולות להיות קשות, אך כל ילד חייב ללמוד זאת בשלב מסוים. וכן, זה אולי אומר התקפי זעם ודמעות, אך ככל ש אתה מנסה לפתור את זה פחות, כן ייטב. אתה יכול להיות לוח צלילים אם היא צריכה לפרוק או מישהו שינחם אותה אם זה מה שהיא צריכה, אך אל תנסה לפתור את הבעיה שלה - אלא אם כן היא מבקשת עזרה במפורש. לקחת את עבודתה למקום אחר הוא עבורי סימן שהיא רוצה להישאר לבד ולעבוד דרכה לבד. תן לה את החופש לקחת אחריות - תחשוב כמה היא תהיה גאה יותר אם היא תפתור את זה לבד ובלי שתתקן ותשפר את עבודתה.

רוב התשובות (כמו גם השאלה שלך) כאן גורמות לה להישמע כאילו השופט שלך לא היה מסוגל או לא מוכן לקבל את הטעויות שלה.

אבל כשאני קורא את המשפטים האלה

זה מתחיל בכך שהיא עושה טעות, ואני מתקנת אותה. [...] ניסיתי וריאציות על "עצור", "לא", "המתן", "נתק" ו"רק שנייה "אבל לכולן יש אותה תוצאה

זה נשמע כאילו אתה יושב ממש לידה ומשגיח על כתפה ומממש מיד את כל השגיאות שהיא עושה (מדוע אחרת תזדקק לביטויים כמו "עצור" או "נתקע"?).

תן לי לומר לך: זו הדרך המושלמת ליצור תסכול.

אם מישהו מצביע על כל פגם תוך שניות ספורות מרגע התרחשותו וללא שום סיכוי לזהות ולתקן את השגיאה בעצמך זה פשוט מורל. לאורך תקופות זמן ארוכות יותר זה מוצץ את ההערכה העצמית שלך ונותן לך תחושה של חוסר יכולת וחוסר אונים (במיוחד אם הטעות שעשית היא קטנה שאתה פשוט יודע שהיית מזהה את עצמך אם היית נותן את ההזדמנות).

בדרך זו הכל, אפילו דברים מהנים כמו משחקי וידיאו, יכולים להפוך לסיוט מתסכל אם מישהו כמו הורה או אח מבוגר מצביע על מה שאתה עושה לא בסדר כל הזמן.

אז צעד חזרה מעט.

כשהיא מכינה את שיעורי הבית שלה אל תשב לידה אלא תהיה בחדר הסמוך.

וודא שהיא יודעת שבכל פעם שהיא צריכה עזרה שהיא יכולה לבוא אליך ולבקש, אך אל תתערב עד שהיא עצמה חושבת שזה נעשה.

כמובן שאתה עדיין יכול לבדוק את עבודתה ולהצביע על כל הפגמים בבת אחת ולבקש ממנה לתקן אותם ( כמו "הפתרונות שלך בתרגיל 1, 5 ו -7 אינם נכונים. האם אתה חושב שתוכל לתקן אותם בעצמך?")

אני מסכים עם התשובה המצוינת של @ Stephie. ברצוני להרחיב על נקודה אחת (כישלון).

מישהו קיבל עוד טקטיקות שאוכל לנסות?

כן. נסו להחדיר לה את הרעיון שהצלחה אינה התוצאה החשובה ביותר בעבודתה. זה חלק מההוראה של חוסן .

הגדרה אחת שלמה של גמישות היא היכולת לעבוד דרך פחד ולחץ מבלי להפנים מסר שלילי. זו היכולת להתאושש במהירות מקשיים עקב חשיבה מסוימת לגבי סדרי עדיפויות, למשל, הסתכלות על כישלון כ הזדמנות במקום אמירה שלילית על יכולות.

ניסיון דברים היא מפחדת, או שומרת על זה (עד לנקודה) כשעייפה, או לומדת מהטעויות שלה: אלה מיני דברים שלוקחים אומץ ובונים אופי טוב. חוסן ישמש אותה הרבה יותר טוב בחיים מאשר ציונים טובים. חוסן בעבודת בית הספר מתורגם לכל היבט מלחיץ בחיים.

להלן נקודת התחלה טובה להוראת חוסן בבית. למרות שזה מיועד לאנשי חינוך, ההורים הם המחנכים האולטימטיביים של הילד.

משאבים לפיתוח חוסן, חרטום וחשיבה לצמיחה

הנקודה של סטפי תקפה - וזה גורם לי לתהות אם היא מגיבה באותו אופן בבית הספר כשהיא לא מושלמת. אם זו רק בעיה בבית, אז אני חושב שהעצה שלה דופקת. זה לא אומר שאתה לא יכול לעזור.

אם יש לה בעיות בכל מקום, אולי היא מרגישה שטעות היא דבר רע. כל כך הרבה ילדים מרגישים ככה. אנחנו יכולים לנסות לבנות אותם ולצבור ביטחון.

• כשאתה או בן / בת הזוג שלך טועים - ציין זאת. "אופס! הנחתי את הניירות על כל הרצפה! זה לא עניין גדול אבל תעזור לי לנקות אותם?" "טעיתי. היום יום ראשון, לא שבת. טיפש לי! נו טוב!"

• הראה לה שהיא חשובה לך ולא משנה מה. שאל את דעתה - במיוחד לגבי דברים שאינך יכול לתקן. עיין בספר טבע ושאל אילו תמונות היא הכי אוהבת, או איזה צבע היא אוהבת ואז שבח אותה על הרעיונות האלה.

• שאל אותה כיצד לפתור בעיה - טלוויזיה נהדרת לכך. עצור את הופעתה ועזור לסיעור מוחות מה הדמויות יעשו כדי לפתור את הבעיה שלהן.

• לחץ עמוק - כמו חיבוק חזק חזק, יכול לעשות פלאים. לעתים קרובות כאשר ילד מוצף רגשית - מכל סיבה שהיא - אם פסקת את הזמן ב איתם ותתכרבל ולא תדבר בכלל, זה יהיה מרגיע. פסק זמן הוא פסק זמן. אינך כועס ואם כן - אל תנסה זאת עד שתהיה רגוע ומאושר.
• אפשרויות - אפשר לה לעשות בחירות ולחיות עם ההשלכות. אם אתה שואל אם היא רוצה סוודר והיא אומרת לא אבל מחליטה שהיא קרה - תן לה לפתור את הבעיה. אז אתה יכול לשבח אותה על שפתרה את הבעיה שלה.
• וודא שלא מציקים לה בבית הספר או במעון. זה יכול לגרום לילדים להיות רגשיים גם כשהכל נראה בסדר.

אענה על כך על ידי שאלתי "כמה זמן היא חתיכת מחרוזת?".

וזה באמת מסתכם בגישות וטכניקות בודדות שעובדות עבור חלק ולא עבור אחרים.

אני הולך לענות על זה כהורה, כי גם לי יש ילד בן 7 שנים שצועק כשהוא לא יכול לעשות משהו, ובכל זאת אני אומר לו "אתה יכול"! זה מחמיר אגב. הוא הופך את ההצעה שלי ל"עידוד "לויכוח וזה כבר לא קשור למשימה, אלא מי זוכה בוויכוח.

בכל אופן, זה היה בימים ההם (ממש כמה חודשים אחורה). אני לא נותן לנו להתווכח. אני פשוט לא חורג מהתסכול האישי שלי.

נהגתי לצעוק ולדרוש שהוא ינסה שוב ושוב עד שהוא יסתדר. הו ילד היה כל כך טיפש בכל כך הרבה רמות!

אוקי זה מה שאני עושה. נסה זאת ...

[1] ילד שיושב ליד השולחן מנסה לכתוב כמה מילים או להכין שיעורי בית

[2] אתה עסוק בבישול

[3] ילד מתחיל להשמיע קולות גניחה ולמלמל כמה מילות קללות מדי פעם

[4] האוזניים שלך נוקשות אבל אתה לא מגיב - עדיין

[5] ילד צועק - דברים שאינני יכול לעשות זאת!

[6] אתה מסתכל עליו, מחייך ומקשיב. תן לו להוציא את התסכול והכעס שלו. תן לאדים להתפוגג

[7] עכשיו תורך. גש והציע לעזור. אם נדחה, חזור למה שאתה עושה. אל תתעקש לעזור. גם אם אתה יודע שהוא עושה טעויות - תן לו!

[8] אם ילד מקבל עזרה, התיישב לידם. אל תעמוד לידם. זה מוסיף לחרדות אפשריות.

[9] הצעה - בסדר, איך אוכל לעזור אל תנסה לעשות שום דבר. אל תגיע אל מעל עבודתם או לפני עיניהם.

[10] ילד מתחיל התקף זעם אחר כי אתה לא עושה הכל! או משהו כזה. אם אז חזור על שלב 6

[1 1] שאל שוב - האם אוכל להסתכל? האם אוכל לנסות? מאי אני ... חשוב מאוד שהמילה MAY

[12] תציע לו לשתות, לטפל, משהו להסיח את דעתם ולהפיל אותם לרוגע.

[13] עכשיו קחו את הבעיה שלהם ברצינות והציעו בקטעי דרך להתקדם, כמו ".. היי יש לי רעיון ... ממלאים את האותיות הקטנות האלה, מאפשרים לצייר אחת בכל צבע שתרצו ולהפוך אותה לגדולה ... כמו כל הגיליון אפילו ... ".

עשה את זה כיף!

וכן הלאה.

השאלה היא איך להרגיע 6yo מתוסכל .

נראה שרוב התשובות כאן עוסקות כיצד למנוע מ- 6yo להתרגז מלכתחילה . אמנם יש בהן עצות טובות רבות, אך נראה שהן מתעלמות מחלק גדול משאלה זו.

אנו משתמשים בטכניקה שהוצגה על ידי בית הספר של בננו כשהיה בן 4. הוא משתמש בה לעתים רחוקות הרבה יותר. עכשיו (הוא בן 6), אבל זה עדיין שימושי.

בית הספר מכנה את זה כ זמן צבים או כטכניקת הצבים:

1. זיהוי שאתה מרגיש כועס.

2. חשוב "עצור" לעצמך.

3. היכנס למעטפת שלך ”. נשמו שלוש נשימות עמוקות וחשבו מחשבות מרגיעות, כמו: "אני יכול להירגע", "אני בסדר", "אני יכול לחשוב על פתרונות לבעיה שלי", "אני טוב בפתרון בעיות." ילדים יכולים לחשוב גם על הרפיית גופך בכל חלקי גוף.

4. צא מהקליפה שלך כשנמצא רגוע ומוכן לחשוב על פתרונות לבעיה.

כשהציגו את זה, היה לבית הספר אזור לשלב 3, אך הם עודדו גם שימוש בתנוחת גוף ספציפית: הגב הפנה מכל מה שהרגיז אותך, עם זרועות המחבקות את עצמך בחוזקה. זה מבהיר מיד משפת הגוף כאשר הילד נסער.

אנחנו תמיד עוקבים אחר שלב 5 משלנו, שהוא "עכשיו כשאתה יותר רגוע, ספר לנו למה אתה נסער".

זה נותן לילד שליטה במצב, ומאפשר להם לתקשר בצורה ברורה ויעילה שהוא מוטרד, תוך מתן זמן רב ככל שהם מרגישים שהוא צריך כדי לשלוט ברגשותיהם, עם התועלת הנוספת לקבוע כי ל תהיה הזדמנות להסביר בדיוק מדוע הם נסערים, ברגע שהם מוכנים לעשות זאת.

חלק מרכזי בתהליך זה הוא ש- אתה צריך להקשיב למה שהם אומרים. אנו עוקבים אחר כך וחוזרים על מה שבני נסער ואז מדברים איתם על איך אנו יכולים להימנע מכך בעתיד.

רק ... תן לה להיות. תן לה להבין לבד כיצד להתמודד עם זה. האחרון שאתה רוצה לעשות הוא לחזק / לתגמל את ההתנהגות השלילית.
אתה נותן לה תשומת לב בשיא השלילה יהפוך את זה להתנהגות שמתוגמלת על ידי תשומת לב מאדם אהוב. זה יגרום להתנהגות שלילית רבה יותר כדי לקבל יותר תשומת לב.

היה לי ילד בן 4 שגילה את חמור הקונג ב- N64 לפני כמה שנים. הוא אהב את זה אבל התקשה מאוד. באופן קבוע יהיו צעקות של תסכול, בקר נזרק על הקרקע או מתייפח על הרצפה.

פשוט, תן לו להתנגן. ברגע שהתסכול אוזל הם יתחלפו בכוחות עצמם לאן הם עצרו לפרוק, נחושים להשיג את זה.
בשלב זה, שבו מתבצעת האוורור והם 'רגילים' שוב אתה יכול לומר שאתה יכול לעשות את זה . אני מאמין בך. תלמד את זה. בשום שלב אינך מעוניין לעשות זאת כשהם מתוסכלים מכיוון שזה רק יגביר את התסכול ויתגמל את ההתנהגות השלילית.

אתה רוצה לתגמל את האיסוף שוב, כשאתה חוזר לסוס. לא בהכרח מודה באוורור התסכול.

עכשיו הוא משחק דונק קונג יותר טוב ממני, והוא לימד את זה בעצמו, בעזרת מינימום מינימלי (בסדר, הרביץ לי כמה בוסים, אבל המשחק בפועל משחק שהוא עשה בעצמו, פותר את כל הפאזלים (למרות שהוא לא יכול לקרוא אנגלית))

ילד שצעיר צריך ללמוד כיצד להתמודד עם הרגשות שלו. איך לזהות אותם, איך להתמודד איתם, איך להמשיך אחר כך.
אם תעצור אותם מוקדם מדי, הם לעולם לא יבואו ללמוד את "הגבולות" שלהם ולא יצליחו לזהות מצבים מאוחר יותר מכיוון שהם לא מכירים את מלוא היקףם. של הרגשות. עדיף שהם "משתוללים" כשהם צעירים, ויזכרו בעצמם בגיל מבוגר, יותר מכך שהם משתוללים כאשר מתבגר / מבוגר ללא גבולות שלימד את עצמם.

קיצור: אל תנטרל. תציע לה במקום שק אגרוף. תן לה לצרוח קצת. זה בריא. זה ילמד שיעורים אחרים ממה שהיא עשתה.

ואז, כשתהיה רגועה שוב, בצע את הצעדים שרשמת.

ובכן, מכיוון שלא יכולתי להגיב, אשתדל כמיטב יכולתי להשיב תשובה מעוצבת היטב, אז דאג איתי. אולי זה לא יביא לך את הפיתרון המדויק או איך אתה צריך לנהוג באופן ספציפי, אבל זה יכול להיות מועיל בטווח הארוך !

אריק ברן תיאורטי ב- Transactional ניתוח אשר ברמתו הפשוטה ביותר, הוא השיטה לחקר יחסי גומלין בין יחידים. בנוסף לניתוח האינטראקציות בין אנשים פרטיים, ניתוח Transactional כולל גם זיהוי מצבי האגו שמאחורי כל עסקה ועסקה. ברן הגדיר בסופו של דבר את שלושת מצבי האגו כ הורה , מבוגר ו ילד . לקבלת הבנה גבוהה עדיף שתפנה ל ספר זה. מצד שני לעומת זאת, לא כל העסקאות בין בני אדם הן בריאות או נורמליות. במקרים אלה, העסקה מסווגת כ עסקה חצויה .

אז מה שאתה צריך לעשות זה לאזן כל הזמן את המצבים שבהם אתה וילדך בן 6 יוצאים מזה ואני מסכים לחלוטין עם התשובה המהירה של @ Stephie במקרה שלך.

יש לי גם הצעה נוספת שתקרא! זה יהיה נהדר, אם היית יכול להרשות לעצמך להציץ בספר ה אדל פבר ו איליין מזליש איך לדבר כך שילדים יקשיבו ויקשיבו כך שילדים ילכו דברו ] כדי לתפוס כמעט את כל ההיבטים של המסע הזה שנקרא לגדל ילד!

בהצלחה :)

עדיף לתת לה לקבל את ההכרה בעצמה, כך שהיא לא תהיה מתוסכלת אלא תהיה לה הרגשה של הצלחה. אתה יכול לתת לה כמה רמזים על ידי שאלת משהו הנוגע לנושא, למשל.

"האם עדיף לכתוב מילה זו בשניים ...?"

אם אין מנוס, הסביר את השגיאות בניסוחים חיוביים, למשל. "עדיף היה אם ...". זה נשמע הרבה יותר טוב מ"עשית לא נכון ב ... "

זה עשוי (או לא) מוסיף פרספקטיבה מבלי להוסיף בהכרח ידע נוסף למה שהוזכר לעיל:

אני חושב על ילדים כעל ציורי קיר ריקים עם מטרה ברורה בשנות חייהם המעצבות להסתובב ב איסוף דיו . רק כשהם מתבגרים וגדלים הם מתחילים להשתמש בדיו שאספו לאורך כל מסעם, וצובעים את הבדים בצבעים חמים של הצלחה, בצבעים קרים של כישלון ובגוונים רבים אחרים של חוויות שונות.

בשוגג כמו הורה, אתה אשם בכך שלא רק נתת להם דיו, אלא גם צייר על הבד שלהם. זה לא דבר רע, אבל כנראה שעדיף להקפיד על מה שאתה מצייר. בין אם זה דת, חינוך, בחירת קריירה, תחביבים וכל נושא אחר שניתן להרגיש בקלות - לסיכום האחריות שלך כלפי ילדך היא לתת להם את הכלים לשרוד באופן עצמאי כשלא תהיה עוד בסביבה. ככל שהם נעשים עצמאיים מוקדם יותר, גם אם אתה עדיין שם בשבילם.

זכור אנחנו לא מלמדים על ידי אחרים - אנחנו מלמדים את עצמנו . החינוך מטרתו לתת לנו כלים ומוטיבציה לחקור עוד נושא. זו הסיבה שאנחנו מקבלים שיעורי בית בסוף השיעור ולא מסתיימים בעובדות שממלאות את הראש בכיתה עד שהם מתפוצצים ואז נניח שרטבנו הכל.

אם אתה רוצה שילדיך יצליחו. בכל נושא שהם נכשלים בו, מצא דרכים לגרום להם לאהוב באמת את הנושא. הם ילמדו את עצמם תוך מספר שבועות או חודשים ויפליאו אותך בהתקדמותם הפתאומית. לפני שאתה יודע את זה תמצא את עצמך קונה ספרים עבורם בנושא שאתה כבר לא מבין וילדך גולש בו כאילו כל העובדות המוצהרות ברורות.

אם הם לעולם לא ימצאו תשוקה בנושא זה, זה לא בשבילם. אין טעם לענות אותם ולבזבז את זמנם על נושא שייאבקו לאורך כל שנותיהם הראשונות כדי להשיג ציון עובר נמוך ולעולם לא ישתמשו בו למשך שארית חייהם.

עזרו להדריך אותה, שמור על דיו נקי, עצור את כתמי הבד שלה ולהיטשטש והראה לה את הטכניקות השונות לגבי צביעת עצמה ציור בהיר וחי! אתה קורא לה שוב ושוב "בלי ש * ט", ומסמר ציונים מלאים אחרי ציונים מלאים. זה יראה להם! : D (פשוט מתלוצץ כמובן)

נסה להכניס אותם לחיתול. ילדים רוצים להיות גדולים, כמו החברים והמשפחה שלהם. אם תכניס אותם לחיתול בכל פעם שהם מתוסכלים ותגיד להם שהם מתנהגים כמו תינוק, אז אתה הולך להתייחס אליהם כמו לתינוק, מהר מאוד הם משייכים תסכול להיות תינוקות וכדי להתרחק מתינוקות הם יהיו לעשות כל מאמץ כדי להימנע מלהיות מתוסכל.

זו לא שיטת משמעת, אך יתר על כן זו שיטה של ​​שינוי התנהגות באמצעות חיזוק שלילי. אם תתן לילד ממתק או שוקולד כשהם רגועים הם גם יקשרו להיות רגועים בהנאה כשהם נהנים מטעם הממתק. זה יעודד גם התנהגות רגועה.