כפי שכבר הצהיר ביופט, חוסר נשימה מביא לתחושת פאניקה חזקה מכדי שרוב הילדים בני ה -5 יכולים להתמודד איתם. עם זאת, הנה כמה דברים שאתה יכול לנסות לעזור להפחית את משך תגובת הבהלה למשהו שניתן לנהל יותר:

• קבל אלחוטי זול יחידת פעמון הדלת והניחו את הכפתור ליד מיטתו, ואת השפופרת ליד מיטתכם. בדרך זו הוא יודע שאתה בדרך בלי בוכה ונבהל לקבל עזרה. אין זה סביר שהוא מסוגל להגיע להביא אותך במהלך התקפה, ומכיוון שציינת שאתה חייב להכין את המשאף, הוא לא יכול להתמודד ישירות עם ההתקפה בעצמו. הוא זקוק למשהו ש הוא יכול לעשות בכדי לסייע להביא לסיום ההתקפה, במקום לקוות בחוסר אונים שתבחין בו שנאבק לנשום (כך זה כנראה מרגיש מנקודת מבטו).

• היה שותף לנשימה . אנו מגיבים באופן אינסטינקטיבי לדפוסי האנשים שאנו קרובים אליהם: חשבו על הדרך בה אתם נופלים עם מישהו אם אתם הולכים ומדברים איתם, או איך שכיבה ליד ילדכם בזמן שהוא נרדם גורמת ל לך מנומנם. נסה שהוא שם את הידיים על החזה שלך, והסתכל על הפנים שלך בזמן שאתה עושה את סוג הנשימה שאתה רוצה שיעשה. נסה זאת כאשר הוא לא נתקף התקפה וייתכן שיהיה קל יותר כאשר הוא מקבל. זה עובד עם חלק מהילדים, לא עם אחרים, אבל כדאי לירות.

• הגב להתקפות בצורה רגועה וצפויה. אם הוא יודע שתגיב מיד לפעמון, וש אתה לא פוחד, הוא יתחיל לראות את קצה המנהרה מוקדם יותר, וירגיש שהוא עזר לגרום לפיתרון המצב.

• צור טקס העוקב אחר כל התקפה. לאחר שההתקפה שוככה במלואה (לא לפני כן, לא עשר דקות אחריה), קחו לו משקה מים והפעילו מוזיקה, או תחבו אותו עם פוחלץ מיוחד. הרעיון כאן הוא להתנות אותו לדעת ש זה באמת נגמר עכשיו ברגע שאתה מביא את הטקס למשחק. ייקח זמן עד שזה ייכנס לתוקף, אך ברגע שזה יקרה, הטקס הזה ידרדר אותו להירגע מהר יותר.

אני אסטמטי והתחלתי כשהייתי פעוט, אבל למדתי כבר בשלב מוקדם שהבהלה רק מחמירה את המצב. הייתי מסכים עם אלה שאומרים שילד בן 5 צעיר מכדי ללמוד לדכא את הדחף לפאניקה, כי מצאתי שאני מסוגל להתחיל בערך בגיל 4-5. נדרש חינוך, תרגול ובעיקר הורה רגוע שמוכן להשקיע בזה הרבה זמן ומאמץ, אבל זה נשמע שאתה מוכן ומסוגל ולכן אני חושב שתוכל לעשות זאת.

"כפתור פאניקה" הוא רעיון נהדר, כמו להיות רגוע ולקיים טקס. אתה לא עושה לילד שלך חסד כשאתה נבהל, כפי שאתה בטח יודע. אמא שלי עשתה איתי תרגילי ויזואליזציה כשהייתי רגועה ולא התקשיתי לנשום - כל התרגילים האלה כללו צף, להיות חסר משקל, ללא משקל, לחץ או הגבלה על החזה שלי, והאוויר זורם פנימה והחוצה. (החלק "והחוצה" מכריע בהחלט !!) בי בקלות רבה. בדרך כלל הייתי צף בשמיים, או על ענן, או על כנף מטוס, אבל אף פעם לא מתחת למים. ואז, כשהתחלתי בהתקפה, היא תעבור אותי בתרגילי ההדמיה האלה, שעזרו מאוד.

ד"ר מחמט עוז מתאר כיצד מרגיש כאן התקף אסטמה / פרק. הוא קובע נכון כי "בחולים עם אסתמה, הבעיה היא לא להכניס אוויר לריאות, זה להוציא אוויר וזה מרגיש כמו סגן סוחט את הסימפונות. " אחד הדברים הטובים ביותר שאמא שלי עשתה כשעזרה לי בהתקפי האסטמה שלי היה להתמקד בהוצאת אוויר מהריאות שלי. חלק מהבעיה של בנך יכול להיות לא רק בעוויתות, יכול להיות שהוא מוצץ כל הזמן אוויר אבל לא יכול לפוצץ אותו ולא מבין שהוא צריך. תאמין או לא, זה דבר קשה להבין, וזה יותר גרוע כשאתה ילד. כשאתה מרגיש שאתה טובע, האינסטינקט הראשון שלך הוא לנסות להיכנס ליותר אוויר - צריך אימון כדי ללמוד לעשות את ההפך מהיצר שלך ולנשום. כך שבזמנים שבנך לא חווה התקף, תוכל לנסות להסביר לו זאת ולעזור לו לתרגל נשימה, לא רק פנימה.

בהצלחה!

לצערי, אני חושב שהתשובה היא "לא". ברגע שהוא מבוגר אתה כנראה יכול לעבוד איתו כדי לשפר את המצב (אם זה כבר לא התבהר עד אז), אבל בגיל 5 זה יכול להיות מוקדם מדי.

קושי בנשימה מעוררים תגובת פחד אוטומטית במוח:

החלק המעניין בגוף הנפש באסטמה הוא שחלקי החרדה במוח שלנו מותאמים היטב לבעיות נשימה, כלומר אם רמות הפחמן הדו-חמצני של אנשים הולכות מעלה או שרמות החמצן שלהם יורדות, המוח משפר במהירות את תגובת הלחימה או המעוף.

תגובת פחד זו מתרגזת בדרך כלל על ידי האסוציאציות השליליות מחוויות קודמות ("אוי, לא, זה הולך להיות רע! ").

ישנן טכניקות שניתן להשתמש בהן בכדי לעזור בהתמודדות עם אפקט הפאניקה, אך אף אחת מהן לא עשויה להיות יעילה עם בן 5:

• כיצד לפתח בקרת אסטמה רגשית
  
  • משאפי הצלה נוספים . שמור אותם איתך בכל מקום שאתה נמצא, ובכמה מקומות בבית, בעבודה או בבית הספר.
  • מספרי חירום וטלפון סלולרי . שמור על מספר הרופא והטלפון הסלולרי שלך קרוב כל הזמן. זכור שאם האסטמה שלך משתלשלת לחלוטין, עליך להתקשר ישירות ל- 9-1-1 במקום להתקשר תחילה למשפחה או לרופא.
  • שימוש יומיומי בסטרואידים . אם אתה משתמש בקורטיקוסטרואיד יומיומי בשאיפה לבקרת אסתמה, הקפד ליטול את התרופות שלך בעקביות.
  • עבודת הכנה . היו מוכנים לעלות וירידות, יהיו עונות בהן האלרגיות והגורמים לאסטמה שלכם גרועים יותר.
• עכשיו החלק הקשה: לימוד הרפיה
• יוגה
• נשימה עמוקה
• מדיטציה

בגיל זה, ילדים לומדים יותר מהעתקה מאשר מהאזנה אליך. זה נשמע כאילו אתם כבר פועלים ברוגע בעצמכם במהלך פרק. דאג להראות לו מה לעשות יותר מאשר לספר. אם זה קורה כל כך לעתים רחוקות, זה עשוי להיות מועיל לשחק איתו לפני השינה כל לילה עד שהוא יכול לעשות את זה בלי להנחות, ואז לרענן פעם בשבוע בערך.

כמו כן, ייתכן שתשוחח עם רופא ילדים פוטנציאל להשיג משהו כמו מד דופק או צג דום נשימה, כך שלא תצטרכו לסמוך עליו שיידע אתכם ותוכלו להתערב לפני שהוא נבהל מדי.