מצאתי שהספר המוח הגברי מועיל להבנת התנהגות בני.
דבר אחד שאני זוכר במיוחד הוא לצפות לשינוי התנהגותי סביב 9 שנים, כאשר ילד מתחיל לנקוט בסמכותו שלו (על ידי קבלת החלטות וקבלת השלכות, סמן של ביטחון עצמי). הוא מפסיק להזדהות כילד קטן, רוצה להצטרף לקבוצות ילדים מבוגרים או ילדים גדולים יותר, ודוחה אסוציאציות עם ילדים קטנים יותר בניסיון להוכיח שהוא מוכן להיות מבוגר.
בגלל חוסר הניסיון שלו, שלו הבחירות לעיתים אינן נכונות, אך כעת הוא יודע שהוא אחראי להחלטותיו. בשלב זה בחייו עליו ללמוד להתמודד עם אכזבה, כעס ומבוכה כתוצאה מ בחירותיו שלו ("כל הילדים צוחקים עלי על כך שלבשתי את החולצה המטופשת הזו") שם בעבר, יתכן שהוא הצליח להעביר את האחריות הזו על מישהו אחר ("אמא גרמה לי ללבוש את החולצה המטופשת הזו, אז זו אשמתה שילדי בית הספר צחקו עלי").
כי טוענים משמעו של רצונו הוא לקבוע את עצמאותו, זמן חיים זה פירושו לעיתים קרובות סכסוכים בין אב לבנו, שכן ילד מדגמן בו זמנית את התנהגות אביו ודוחה את סמכות אביו לטובת אוטונומיה רבה יותר. במילים אחרות, הילד רוצה להתנהג כמו גבר, ויכול להרגיש שהכללים של הוריו מתייחסים אליו כמו לתינוק שלא יכול לקבל את ההחלטות שלו.
זה נשמע שעשית נהדר עבודה בגידול בנך, והטריגר ככל הנראה לזעמו הם מבוכה ותחושת ילדות. זה יכול לעזור להגיד לו במפורש שאתה יודע איך זה להרגיש זועם לפעמים ולהסביר מה אתה עושה כדי לעזור לאלף את ההתנהגות הזו. אם הוא שומע ממך שאפילו מבוגרים חייבים להתמודד עם תחושות כמו שלו, ושזה לא דבר קל לעשות, זה עשוי לעזור לו להרגיש פחות כמו "תינוק" להתעצבן. יחד עם זאת, זה ייתן לו כלים לתקשר את רגשותיו ולהתמודד איתם.
לבסוף, בילוי אחד-על-אחד איתו עשוי לעזור, במיוחד אם אתה יכול לעזור לו להרגיש שאתה מכבד אותו וגאה באיש שהוא צומח אליו. יכול להיות שהוא נסער מכיוון שמתייחסים אליו כאל ילד (למרות שהוא אחד) מכיוון שהוא הבכור ותמיד צריך לעשות דברים לתינוק כי אף אחד מהילדים האחרים לא מספיק מבוגר לעשות דברים של ממש מבוגרים.
אני חושב שזה טוב מאוד שאתה מכבד את רגשותיו, גם כשהוא משתולל, ואני מקווה שהתקשורת שלך לאחר ההתאמות מכבדת ואוהבת באותה מידה. זה נשמע כאילו אתה הורה מאוד אדיב ומתחשב, וזה דרך ארוכה לקראת ילד אדיב ומתחשב.